שתי שיטות הביצוע המרכזיות לביצוע קירות דיפון הן טכניקת הקיר הסלארי וטכניקת הכלונסאות. טכניקת הקיר הסלארי נחשבת לטכניקה המועדפת לטיפול במי תהום אך עלותה גבוהה ביחס לטכניקת הכלונסאות.

טכניקת הקיר הסלארי משמשת ליציקתם של קירות דיפון העשויים מבטון מזוין. זאת מתוך מטרה לייצר הגנה רבה ככל הניתן מפני חדירת מים שנמצאים בסמיכות לפני השטח. הקיר הסלארי פועל כמחסום מים (דיאפרגמה) בדפנות הבור התת-קרקעי ומייצב אותן לטובת יציקות נוספות. 

אגב, קיר סלארי הוא פתרון שנועד לא רק להתמודדות עם מי תהום אלא גם ליישומים נוספים כמו תיחום בין האתר למנהרות או מבנים תת קרקעיים סמוכים.

בנוסף לקירות הדיפון מבוצעים פתרונות "לרצפת האתר" כגון ג'ט גראוט או חדירה עמוקה של הקיר הסלארי לעומק האדמה תוך שימוש בשכבת החרסית כפקק טבעי.

שיטת הביצוע באמצעות כלונסאות, לעומת זאת, זמינה בתקציבים נמוכים יותר ומבוססת קידוח שלאחריו מכניסים לקדח בטון וכלוב זיון. בהמשך מבוצעת התזת בטון בכל ירידה של קומה ולעתים נעשית אף התזה מלאה לכל אורך הקידוח. בשיטות הכלונסאות, בניגוד לקיר הסלארי, יהיו רווחים מסוימים בקיר ובמידה שהיישום לא יבוצע כהלכה עלולים להתרחש אירועים כגון גלישת קרקע, היווצרות בולענים מתחת למבנים סמוכים ואפילו התמוטטות באתר עצמו.

דיפון באתר בנייה הוא חלק בלתי נפרד מפרויקט עם חפירה משמעותית. כאשר מדובר גם על דיפון שנועד להתמודד עם מי תהום, הסיכונים גדלים באופן משמעותי.