top of page
shadow ready-web-FF.png
זהירות בור בדרך....
זהירות בור בדרך....

זהירות בור בדרך....

מאת: עו"ד שלומי הדר- ג'ון גבע, הדר ושות' - עורכי דין ומגשרים


הקדמה:

בשעת לילה חשוכה, נהג התובע ברכבו, על כביש שהיה בשיפוץ באותה עת. במהלך נסיעתו, פגע במכסה בור ביוב שהיה באמצע הדרך. המכסה פגע בתחתית הרכב ונגרר איתו למספר מטרים, בכך גרם נזק רב לרכב שהגיע לכדי פתיחת כריות האוויר שלו. הנהג תבע את עיריית ירושלים, קבלני השיפוצים, ואת המפקח בגין נזקי רכבו, אולם, אלו טוענים כי הכביש היה חסום בעזרת שילוט גדול, בשילוב קונוסים ועגלת אורות. כך, לטענתן אין לנהג להלין אלא על עצמו. ביהמ"ש דן בשאלה "מי נושא באחריות לקרות התאונה"?

רקע עובדתי:

רקע עובדתי:

בתאריך 21.04.2020 בשעות הלילה המאוחרות, נסע התובע בכביש המוביל לביה"ח הדסה עין כרם, כאשר לפניו משאית גבוהה שהפריע לשדה הראיה והכל שעה שבוצעו עבודות קרצוף בכביש. התובע נתקל עם רכבו במכסה ביוב (פתחו העליון של תא שירות, המאפשר גישה למערכות תשתית וצנרת ציבורית תת-קרקעית, להלן: מנהול), שנכנס מתחת לגלגלי הרכב ונגרר, תוך שהוא גורם נזקים משמעותיים לרכב, עד לכדי פתיחת כריות האוויר ומתיחת החגורות בחלקו התחתון, לרבות בתת השילדה. בהקשר זה, הנתבעות אישרו את הנזקים לאמור "אין חולק כי הרכב הוכרז כאובדן מוחלט". אולם, לטענתן (אליה נתייחס בהמשך) "יש להפחית מהנזק שנגרם, את אשמו התורם של התובע שגרם לתאונה בחוסר תום לב".

טענות הצדדים:

טענות הצדדים:

טענת התובע היא לאחריותן של הנתבעות לאור "מיקום המנהול המסוכן". לטענתו, "המעמד" של עבודות הכביש התריע בפני הפונים שמאלה, אך בכביש בו נסע, לא הייתה "שום אזהרה, לא קונוס ולא תמרור". כאשר נשאל לגבי מהירותו, טען כי נסע "בסביבות 30-40 קמ"ש" ושאינו זוכר בדיוק את המהירות. טענותיו של התובע נתמכו בעדות חברו שנסע עמו ברכב במועד קרות התאונה, שהעיד כי בזמן התאונה לא ראה קונוסים, וכן כי מקום התאונה היה חשוך. לדבריו "נוסעים אחרי משאית, פתאום שמענו בום אחרי כמה מטרים, נפתחו כריות אוויר לחזה", כאשר מאשש לכאורה את טענותיו של התובע לפיהן נסע במהירות של כ-40 קמ"ש.


מנגד טוענות הנתבעות, כאשר מתבססות על תצהירו של מנהל העבודה, כי הנתיב בו קרתה התאונה היה בשיפוץ, סגור, וכי האזור היה מאור היטב  ומשולט "בצורה גדולה ובולטת על ביצוע העבודות, קונוסים ועגלות חוץ שהוצבו במקום, הכל כאמור בהתאם להסדר תנועה מאושר כדין". בהתאם לכך, טענו, כי האחריות לקרות התאונה ומשכך לנזקי הרכוש שספג, רובצת אך על התובע בשל התפרצותו לנתיב הסגור "במהירות חבל על הזמן" ו"תוך שהוא מעיף את הקונוסים", פוגע במכסה הביוב וגורר אותו מספר מטרים.

הכרעת בית המשפט:

הכרעת בית המשפט:

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה סביב שאלה עיקרית אחת – מי נושא באחריות הנזיקית בגין קרות התאונה. האם הנהג הרים את הנטל הנדרש, כדי להוכיח כי זוהי רשלנותן של הנתבעות בכך, שלא סימנו את העבודות בכביש כיאה לשעת לילה מאוחרת או שמא זוהי נהיגתו הרשלנית של התובע שהביאה לכך.

ברובד העובדתי, את המחלוקת יישב ביהמ"ש בכך שנשען על דוח השוטרים שהגיעו בסמוך לאירוע ותיעדו מצב דברים שונה מזה אשר הוצג ע"י הנתבעות. שם כתב השוטר המטפל כי – במהלך האירוע הבחין בעוד רכבים שנתקעו במכסה הביוב עד שאחד העובדים הזיז את המכסה בעזרת טרקטור, והחזיר אותו לבור הפתוח. בדוח השוטרים לא אוזכרו קונוסים פזורים שהועפו כנטען ע"י הנתבעות. בהתאם לכך, ועל יסוד התשתית הראייתית שהוצגה בפני ביהמ"ש הכוללת תמונות מזירת התאונה כפי שצולמו בסמוך לקרות התאונה, הוחלט כי התובע הוכיח את גרסתו באשר לנסיבות התרחשות התאונה לתנאי הדרך.

ברובד הנזיקי, הכלל הבסיסי לעניין נטלי ההוכחה בתביעות נזיקין הוא שנטל השכנוע בדבר קרות האירוע הנזיקי, מוטל על התובע. במקרה זה, הנתבעות לא הכחישו את העובדה שהכביש שופץ על ידן, כך, הנתבעות אחריות ממילא לתקינותו ועמידותו של מכסה הביוב בנתיב המשופץ. ביהמ"ש אף הפנה לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, המציין כי חובת הראייה ברשלנות כאשר גורם הנזק הוא נכס שלנתבעת שליטה מלאה עליו, ונראה לביהמ"ש כי האירוע מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה יותר מאשר שכן עשה זאת. על הנתבע הראיה שלא הייתה ברשלנותו כדי להביא לקרות הנזק. כך, פסק ביהמ"ש כי הנתבעות לא הציגו גרסה משכנעת לפיה לא היה המקרה שהביא לקרות הנזק העדר התרשלות מצדן.


יצוין, כי ביהמ"ש סבור, כי אילו סימון וחסימת הכביש היו נעשים כנדרש, הייתה לפניו תשתית ראייתית שונה בתכלית מזו שהוצגה בהליך.


אולם, קבע ביהמ"ש כי לתובע אשם תורם לקרות הנזק. קביעה זו מתבססת על הודעתו לפיה, נסע לאחר משאית גבוהה בשעת לילה מאוחרת, כאשר על הכביש נעשות עבודות שיפוץ, דבר המחייב משנה זהירות, זהירות שהתובע (כך גרס ביהמ"ש) לא נקט בה. כלומר, התשתית הראייתית, מעלה ספק (אותו קיבל ביהמ"ש) לגבי מהירות הנסיעה של התובע בשעת המקרה. לכן מצא לנכון להפחית מהפיצויים, אשם תורם בשיעור של 30%.


לאור האמור התביעה התקבלה בחלקה.

סיכום:

סיכום:

פסק דין זה מוכיח את החשיבות הרבה בנקיטת משנה זהירות בעת ביצוע עבודות, סימון, חסימת נתיבים/ מקרקעין בצורה מקצועית וברורה לסביבה מהווים אמצעי יעיל ומשכנע בעת קרות מקרה ביטוח שמאפשרת הגנה יעילה וטובה יותר בתביעות משפטיות ובכלל.


מובן בנוסף, כי אירועים תאונתיים הם בלתי נמנעים גם כשנוקטים משנה זהירות ולכן יש חשיבות במענה או כיסוי ביטוחי הולם לרשלנות מקצועית במקרים מסוג זה.

זהירות בור בדרך....
זהירות בור בדרך....

לצפייה או להורדת הדוח

חסר לך מידע בנושא ביטוח קבלנים או ביטוח עבודות קבלניות?
נשמח לעזור לך
צור קשר - 03-6951414

 itzick@simon-ins.co.il -או שלח מייל

או מלא את הטופס ונחזור אליך בהקדם 

bottom of page