ענף הבנייה מאופיין לצערנו בהיקף גדול מאד של תאונות עבודה.  ע"פ דו"ח מינהל הבטיחות לשנת 2021 כ-57% מההרוגים בתאונות העבודה בישראל מגיעים מענף הבנייה, כ-28% מהם באתרים שלא דווחו למינהל . הגורמים המרכזיים לכך הם נפילה מגובה (45%)   או פגיעה מעצם נע כתוצאה מנפילתו מגובה או מפגיעתו במישור.

מדרגי האחריות הרבים

מאחר שתאונות עבודה בענף הבנייה נגרמות תדיר בשל רשלנות, לעתים קרובות הן מהוות קרקע פורייה להגשת תביעת שיבוב.

כלומר, הביטוח הלאומי מכיר בתאונה כתאונת עבודה, מפצה את הנפגע או שאיריו,  ומגיש תביעה כנגד מי שאחראים לטעמו למקרה. תקנות הבטיחות בעבודה (#) מספקות לו את התשתית המשפטית לזה,  עם הגדרה רחבה מאד של מדרגי אחריות על המעורבים:

· "מבצע הבנייה" – הוא קבלן ראשי או מזמין המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו. על מבצע הבנייה ומנהל העבודה מטעמו  מוטלת כיום עיקר האחריות לבטיחות.

· "מזמין העבודה" – הוא היזם אשר הזמין את העבודה.  יכול שהמזמין יוגדר כ"מבצע הבניה".

· "קבלן ראשי"- מי שמתקשר בהסכם חוזי עם מזמין לבצע עבודת בניה או בניה הנדסית.
"קבלן משנה" – קבלן משנה אשר עובדיו מועסקים באתר הבנייה.

· מעורבים נוספים בתביעות אפשריות - ממוני בטיחות, מפקחים, מנהלי פרויקט,  צדי ג' באשר הם, כגון: ספקים ובעלי מקצוע שמסתובבים באתר, וכיו"ב.

תאונות עבודה מקימות עילות כנגד הגורמים האלה, ביחד או לחוד. כך גם ייתכן שהאחריות תונח לפתחם של כמה מהם באופן יחסי. למשל, קביעה, כי קבלן המשנה אחראי לנזק בשיעור של 30% בגלל אי אספקת ציוד מגן והטלת אחריות בשיעור של 70% על הקבלן הראשי, מבצע הבנייה, בעקבות אי ביצוע פיקוח ובקרה אחר התנהלות עובדי קבלן המשנה באתר.

*למען הסדר אציין כי משרד הכלכלה יוזם לאחרונה את ביטול תקנה 6 לתקנות הבטיחות, המגדירה את מעגל האחריות ומטילה על הקבלן הראשי (אם מונה כזה) ומנהל העבודה מטעמו, את מלוא האחריות, זאת במטרה לנסח תקנה חדשה שתרחיב את מעגל האחריות ותאפשר הטלת  אחריות משמעותית יותר על גורמים נוספים  ובמיוחד על  היזם.