תחום הביטוח פועל כך שמבוטח מקבל פיצוי מחברת ביטוח בעקבות נזקים שנגרמו לו במקום לתבוע ישירות את המזיק. במקרים אלה, כאשר יש מזיק שיכול להיות אחראי לנזק, הזכות לתבוע את הצד השלישי עוברת לחברת הביטוח.

המקור לזכות הזו מצוי בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח שקובע - "הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח" (ההדגשות לא במקור).

עם זאת, לסעיף הנ"ל יש גם סעיפים נוספים שמסייגים את זכות התחלוף. בסעיף 62(ב) נקבע שחברת הביטוח לא יכולה להשתמש בזכות השיבוב אם הדבר יפגע בזכות של המבוטח לתבוע את הצד השלישי מעל לתגמולים שקיבל. כך גם נקבע בסעיף 62(ד) שזכות השיבוב לא תחול במקרים שבהם המבוטח לא היה תובע פיצוי או שיפוי מהצד השלישי בגלל יחסי עובד מעביד או קרבה משפחתית.

בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן לאחרונה, התייחס למורכבות זכות השיבוב במקרה של קרבה בין המבוטח לצד השלישי. הדוגמה שניתנה בפסק הדין הנ"ל לקוחה אמנם מעולם ביטוחי הרכב אך נקביל אותה לענף ביטוחי הבנייה.

"מכונית לא מבוטחת שנהוגה בידי בנו של ראובן פגעה ברשלנות במכוניתו של ראובן. אם נציע לראובן לתבוע את בנו או לשפות אותו על הנזק, ראובן ידחה מן הסתם את הצעה ואף יסבור שהיא מגוחכת, שהרי בנו הוא בנו וממילא הקופה המשפחתית היא אחת ואין טעם להעביר כסף מכיס שמאל לכיס ימין" (רע"א 4179/20).

נשוב לענייננו. זכות השיבוב של חברת הביטוח מכוח סעיף 62 לחוק נמצאת בסוג של התנגשות כאשר המבוטח (ראובן) והמתכנן (בנו של ראובן) הם אותו הגוף. כלומר, מצב שבו ברור שהמבוטח לא יתבע את עצמו. חברת הביטוח בד"כ לא תאפשר לפוליסה לכלול בסיטואציה הזו גם הרחבה של הכיסוי כנגד נזקים כתוצאה מתכנון לקוי והפוליסה תהיה חסרה.