עד לחוזר החדש בדבר "אישור קיום ביטוח" של הרשות, המבוטח היה ממציא אישור ביטוח חתום ע"י חברת הביטוח שלו, לפי הנוסח המסוים שהוכתב על ידי המזמין, הגם שבמקרים מסוימים הנוסח שהוכתב לא שיקף ותאם את פוליסת המבוטח אלא שיקף בעיקר את עיקרי התחייבויות הצדדים שצוינו בהסכמים ועל כן, המלל החופשי הביא לכך שנספחי הביטוח היו מסורבלים, ארוכים וניתנים למחלוקות רבות.

סיטואציה זו יצרה מצב שבו אישורי ביטוח הונפקו ללא התאמה לפוליסת הביטוח של המבוטח וללא הודעה לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (כנדרש לפי סעיף 40 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים).

כמו כן, וכפי שצוין לעיל, הרשות הייתה ערה לכך שמבוטחים נתקלים תדיר בדרישות להנפקת אישורי ביטוח באופן שמטיל עליהם עלויות גבוהות, שהיוו חסם לחוזי התקשרות ויצרו תכופות חוסר בהירות בנוגע לכיסויים בביטוח.

מטרת החוזר החדש היא לקבוע הוראות אחידות וברורות לטובת הסדרת ההתנהלות של חברות הביטוח בבואן להנפיק אישור קיום ביטוח, תוך ניסוח מחייב ואחיד לאישורים הנ"ל. הרשות סבורה כי החוזר מקפל בחובו מספר יתרונות:

• יצירת שפה משותפת בהנפקת אישורי ביטוח.

• המבוטחים יוכלו מעתה לקבל את המידע הרלבנטי עבורם בקלות.

• קבלת המידע תעזור למבוטחים בהתמודדות עם מכרזים ו/או בהתקשרות עם מזמיני עבודה.

• שימת קץ למחלוקות בנוגע לפערים בציפיות והגדרות כיסוי.

• הפחתת הבירוקרטיה הכרוכה בקבלת אישור ביטוח.

• קידום יעילות תפעולית וקידום עקרונות שקיפות.

• הגברת אמינות אישורי הביטוח.

• הגברת התחרות העסקית ועידוד חוזי התקשרות.