אחריות אישית של בעל מניות בחברה קבלנית שביצעה שיפוץ
4 באפר׳ 2023
מאת: עו"ד שלומי הדר- ג'ון גבע, הדר ושות' - עורכי דין ומגשרים
מבוא
בית המשפט הכריע לאחרונה בתביעת נציגות בית משותף ובעלי זכויות בדירות שבו, כנגד חברה קבלנית ובעל מניותיה, במסגרתה תבעו פיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת הסכם לביצוע עבודות שיפוץ.
הצדדים היו חלוקים סביב שלוש סוגיות:
1. סכום הפיצוי שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים לצורך תיקון ליקויי הבנייה שבאחריותה.
2. סכום הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובעים בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש).
3. סוגיית חיובו האישי של הנתבע (בעל המניות בנתבעת) בחוב של הנתבעת.
טענות הצדדים
כתב התביעה
1. התובעים הם נציגות בית משותף ובעלי זכויות בדירות שבבית. הם התקשרו עם הנתבעת, חברה המבצעת עבודות קבלנות בניין (להלן גם: "הקבלן"), בהסכם שבו התחייבה לבצע עבודות שיפוץ ושימור של חזית הבניין. הנתבע הוא בעל מניות יחיד ומנהל יחיד בנתבעת.
2. התובעים טוענים, כי תקופה קצרה לאחר ביצוע העבודות, התברר להם שחלק מהן לא הושלם וחלק בוצע ברשלנות. לטענתם, הנתבעת אף לא ביצעה עבודות שהתחייבה לבצען בהסכם.
3. התובעים פנו לנתבעת בדרישה לתקן את הליקויים, אך פניותיהם לא זכו למענה. הם שכרו מהנדס בניין שערך חוות דעת בדבר הליקויים, ובעקבותיה תיקנה הנתבעת את חלקם תיקון קוסמטי בלבד. לאחר סבב התיקונים הראשון נערכה עבור התובעים חוות דעת נוספת ולפיה נותרו ליקויים נוספים, שהנתבעת לא הסכימה לתקן.
4. נטען בנוסף, כי הנתבעת לא העבירה לתובעים ערבות בדק כפי שהוסכם בין הצדדים, דבר המהווה הפרה בפני עצמו.
5. לטענת התובעים הנתבע אחראי אישית למעשי הנתבעת, בין מכוח דוקטרינת הרמת מסך, בין מכוח עוולת הרשלנות. נטען כי הנתבעת היא חברה ריקה מתוכן, ולא ניתן יהיה להיפרע ממנה את הפיצוי אם יינתן נגדה פסק דין. התובעים טוענים, כי הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שביצעו את העבודות באופן לקוי בניגוד להתחייבויותיהם ועליהם האחריות גם מכוח דיני הנזיקין.
כתב ההגנה
1. הנתבעים טענו כי ביצעו את העבודות לפי ההסכם בפיקוח של מנהל פרויקט, וניתן אישור של צוות השימור של העירייה הרלוונטית לגמר העבודות.
2. נטען כי לקראת סיום העבודות החלו התובעים בשיפוץ הקומה השלישית של הבניין, ובנייה זו היא שגרמה לחלק מהנזקים. עוד נטען כי לאחר סיום העבודות משאית פגעה בחומה של המבנה באופן שגרם לו נזק ופגע ביציבותו, והיא שגרמה לנזקים הנתבעים.
3. אשר לעילת החיוב האישי של הנתבע, נטען כי הנתבעת אינה חברה ריקה מתוכן אלא חברה המבצעת פרויקטים בשווי עשרות מיליוני שקלים, וכי אין עילה להרים מסך או לחייב את הנתבע באופן אישי.
מהלך ההתדיינות
4. לכתחילה הגיעו הצדדים להסדר דיוני, שקיבל תוקף של החלטה. הצדדים החלו לפעול בהתאם להסדר הדיוני לפיו היה עליהם להסמיך מומחה שייתן חוות דעת בשאלות שבבסיס המחלוקת בין הצדדים, והלה נתן חוות דעת ראשונה.
5. התובעים ניסו לתאם עם הנתבעים מועד לביצוע העבודות, אך הנתבעים "גררו רגליים" ועל רקע זה עתרו התובעים לביטול ההסדר הדיוני.
6. לאחר מכן המומחה נתן חוות דעת משלימה לאחר ביצוע העבודות וקבע כי נותרו ליקויים שבאחריות הנתבעת.
7. ניסיונותיו של בית המשפט ליישב את הסכסוך בהידברות או בפשרה לא צלחו ומשכך, נדרש היה ליתן פסק דין בנושאים שבמחלוקת.
מחלוקת ראשונה: פיצוי בגין ליקויי הבנייה
1. בהתאם להסדר הדיוני, מונה מומחה מוסכם, שמעמדו כשל מומחה מטעם בית המשפט, ונקבע שאין לסטות מקביעותיו במסגרת חוות דעתו כל עוד נסמכו על נימוק סביר והגיוני שבתחום מומחיותו ולא נסתרה בממצאים ברורים שהמומחה עומת עמם ולא ידע להסביר אותם.
2. על כן, קבע בית המשפט שאין מקום לסטות מקביעותיו על פי אמת המידה הנוהגת, ומצא לנכון לאמצן, ומשכך הוחלט כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עלות התיקונים שלגביהם מצא המומחה שבאחריות הנתבעת.
מחלוקת שנייה: פיצוי נזק לא ממוני
3. בית המשפט סבר בעיקר לנוכח התנהלות הנתבעת לאורך השנים, שהכף מוטה לטובת פיצוי על הצד הגבוה, ולאו דווקא בשל חומרת הליקויים והשפעתם על אורח חיי התובעים.
4. כך קבע, שהתנהלות הנתבעת לפני ההתדיינות ובמהלכה מעוררת קושי ומטה את הכף להגדיל את הסכום. התובעים השקיעו מאמצים ניכרים לפתור את המחלוקת בדרכי שלום וללא הליך משפטי. לשם כך המציאו לנתבעת שתי חוות דעת מטעמם, אך הנתבעת לא גילתה נכונות להגיע לפתרון מוסכם, ההתדיינות התארכה זמן רב, כשש שנים, וכשלעצמה הכבידה על התובעים, שחוסר שביעות הרצון, המוצדק, ניכר בעיניי השופט.
5. על רקע זה מצא בית המשפט שהתובעים זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני הנותן משקל הולם להתנהלות הנתבעת לאורך ההתדיינות, התנהלות המבטאת חוסר נכונות לתקן את הליקויים כדבעי חרף התחייבות לעשות כן, הפרה בוטה של ההסדר הדיוני, ובהארכת ההליך שלא לצורך אשר הגדילו כולם את עוגמת הנפש.
מחלוקת שלישית: האם יש מקום לחייב את הנתבע באופן אישי בגין הפיצוי שהנתבעת חויבה לשלם?
6. בפתח דבריו בית המשפט הדגיש כי אחד מעקרונות היסוד שדיני החברות מושתתים עליהם הוא ש"חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד", וזאת בנפרד מבעלי מניותיה.
7. הרמת מסך היא תרופה משפטית (סעד) שנועדה לתת מענה למקרים שבהם נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לחמוק מאחריות אישית.
8. בית המשפט קבע, שדין טענת התובעת ולפיה לנתבעת אין פעילות או נכסים, ודי בהנחת תשתית ראייתית ראשונית זו, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לסתור אל כתפי הנתבעת להתקבל, ומאידך שהנתבעת לא הביאה בדל של ראיה לסתור תשתית עובדתית זו.
9. על בסיס האמור קבע בית המשפט כי הנתבע הוא בעל מניות ומנהל יחיד של הנתבעת. בתור שכזה כלל ההחלטות והפעולות שבוצעו בשם הנתבעת, נעשו בהנחייתו הישירה או העקיפה, הוא שהחליט את כל ההחלטות עבור הנתבעת.
דיון והכרעה
פסיקה
בית המשפט פסק כי יש מקום לחייב את הנתבע באופן אישי ברשלנות ועל כן עליו לפצות את התובעים בגין מלוא הנזק כפי שנפסק לעיל, לרבות הנזק הלא ממוני. יש להניח כי התוצאה הייתה שונה לו הייתה נוהגת הנתבעת באותו מקרה באופן שונה ומתייחסת עניינית לפניות הנציגות בזמן אמת ולא מביאה להימשכות ההליך ללמד כי ההכרעות לא תמיד מושתתות על פסיקה וחומרת העניין כי אם על דרך התנהלות.
מסמכים
