יזם שהוא גם קבלן: כאשר האחריות אינה מתפצלת

31 במרץ 2026

מאת: איציק סימון

מבני פעילות יזם-קבלן והשלכותיהם על יישום התקנות

הקדמה

אחת הסיטואציות המורכבות ביותר ליישום התקנות היא מצב שבו אותו גורם פועל גם כמזמין העבודה וגם כמבצע הבנייה. זה קורה בחברות יזמיות-קבלניות, בחברות בעלות פעילות מעורבת, וגם בקבוצות שבהן קיימות שתי זרועות נפרדות - זרוע יזמית וזרוע קבלנית - הפועלות בתוך אותו מבנה שליטה.

מבחינה משפטית ותפעולית, זהו מצב שמחייב זהירות מוגברת. העובדה שמדובר באותה קבוצה, באותה הנהלה או באותם בעלי שליטה אינה מטשטשת את החובות. להפך: היא מחייבת להבחין במדויק מתי החברה פועלת כמזמין העבודה ומתי היא פועלת כמבצע הבנייה, ולוודא שכל אחת מן החובות אכן מקבלת ביטוי ממשי, מתועד ונפרד.

הסיכון המרכזי במבנה כזה הוא אשליית האיחוד. בארגון משולב קל מאוד להניח ש”הכול אצלנו”, ולכן אין צורך אמיתי בהפרדות, באישורים, בהעברת מידע, או בבקרה עצמאית. זו בדיוק נקודת הכשל. כאשר אותו גורם מחזיק בשני הכובעים, התקנות אינן נחלשות - הן מצטברות.

כלומר:

• בכובעו כמזמין העבודה, עליו לדאוג לתוכנית בטיחות, להקצאת משאבים ולמינוי בקר בטיחות.

• בכובעו כמבצע הבנייה, עליו למנות מנהל עבודה, ובפרויקטים הרלוונטיים גם מנהל אתר, לבצע דיווחים, ליישם את תוכנית הבטיחות ולקבל אישור בכתב לתחילת העבודה.

כאשר מדובר בשתי חברות אחיות או בחברת בת קבלנית המבצעת עבור חברת אם יזמית, יש פיתוי לראות בכך “עניין פנימי” שאין צורך להסדירו כמו התקשרות רגילה. זו טעות. ככל שקיימת הפרדה תאגידית, רצוי שהיא תקבל ביטוי גם במסמכים, בממשקי העבודה, במבנה האישורים, בהקצאת המשאבים ובתיעוד. ככל שאין הפרדה מעשית, כך גדל הסיכון שבשעת אירוע ייטען כי לא הייתה בקרה אמיתית, לא הייתה עצמאות תפקודית, ולא הייתה חלוקת אחריות אפקטיבית.

מבחינת רגולציה, הסיכון המרכזי הוא טשטוש תפקידים.מבחינת ביטוח, אף שמדובר לעיתים בכיסוי משותף לאותו גורם, טשטוש התפקידים עלול להקשות על הבחנה בין אחריות המזמין לאחריות המבצע, ולהשפיע על אופן בחינת החבות בתביעה.בעת בירור אירוע, המשמעות היא טשטוש ראייתי – קושי להראות מי פעל, מתי, ובאיזה כובע.

חברה יזמית שהיא גם קבלנית (אותה ישות משפטית)

כאשר אותה חברה פועלת גם כמזמין העבודה וגם כמבצע הבנייה, ללא הפרדה תאגידית, כל החובות הקבועות בתקנות חלות עליה במקביל.

מבחינת הדין, אין הבחנה בין "חטיבות" או "מחלקות" בתוך החברה. השאלה אינה כיצד החברה רואה את עצמה פנימית, אלא באיזה כובע היא פועלת בכל שלב של הפרויקט.

המשמעות המעשית היא שהחברה נדרשת לעמוד בו זמנית בשתי מערכות חובות:

בכובעה כמזמין העבודה – עליה לדאוג לתוכנית בטיחות, להקצאת משאבים ולמינוי בקר בטיחות.
בכובעה כמבצע הבנייה – עליה למנות מנהל עבודה, ובפרויקטים הרלוונטיים גם מנהל אתר, לבצע דיווחים, ליישם את תוכנית הבטיחות ולקבל אישור בכתב לתחילת העבודה.

הקושי המרכזי במבנה כזה הוא היעדר “חיכוך טבעי” בין צדדים. כאשר אין צד חיצוני שמבקר, דורש, או מאשר, קיימת נטייה טבעית לדלג על שלבים, לרכך דרישות או לא לייצר הפרדה אמיתית בין תפקידים.

גם כאשר מדובר באותה חברה:

יש להפיק אישור התחלת עבודה בכתב, ולא להסתפק בהחלטה פנימית לא מתועדת.
יש לייצר הפרדה תפקודית בין הגורם המאשר (כמזמין) לבין הגורם המבצע (כקבלן), גם אם שניהם בתוך אותה הנהלה.
יש לשמור תיעוד מלא כאילו מדובר בשני צדדים נפרדים.

חברה יזמית שמחזיקה חברה בת או חברה קשורה שהיא הקבלנית שלה (מבצעת רק עבורה)

כאשר קיימת הפרדה תאגידית, אך הקבלן מבצע בפועל רק עבור חברת האם, נוצרת תחושה של “פעילות פנימית”.

זהו מצב מטעה.

למרות ההפרדה המשפטית, בפועל מתקיימת זיקה ניהולית ולעיתים גם תפעולית מלאה. הסיכון המרכזי הוא שההתקשרות אינה מנוהלת כהתקשרות אמיתית בין צדדים.

ככל שההפרדה התאגידית אינה מקבלת ביטוי תפעולי, כך גדל הסיכון שבשעת אירוע ייטען כי לא הייתה בקרה אמיתית, לא נשמרה עצמאות תפקודית ולא התקיימה חלוקת אחריות אפקטיבית.

חברה יזמית שמחזיקה חברה בת או חברה קשורה שהיא הקבלנית שלה (מבצעת רק עבורה)

מה קורה כאשר החברה הבת הקבלנית מבצעת גם עבור יזמים אחרים

כאשר החברה הקבלנית פועלת גם בפרויקטים של יזמים חיצוניים, המורכבות גדלה.

במצב כזה, לא ניתן להסתפק במודל אחיד ולא מובחן. יש לבחון בכל פרויקט בנפרד: מי מוגדר מזמין העבודה, מי מוגדר מבצע הבנייה, מי ממנה את בעלי התפקידים, מי מתקשר עם מי ובאיזה מסמך, מי מעמיד את הביטוח, ואיך מבטיחים שהמבנה הפנים-קבוצתי אינו פוגע בעצמאות הבקרה.

העיקרון הבסיסי פשוט: כאשר החברה פועלת כמבצע עבור יזם אחר – היא קבלן לכל דבר, וכל הכללים החלים על התקשרות רגילה חלים גם עליה.