כספי פנסיה בחדלות פירעון לאחר מות החייב

מנורה טענה, כי לאחר פטירת החייב לא ניתן להעביר לידי הנאמן את זכויות החייב המנוח בקרן הפנסיה. לטענתה, על פי הוראות תקנון קרן הפנסיה, זכויות שצבר עמית בקרן פנסיה מתרגמות לאחר פטירתו לזכות לקבלת קצבה או תשלום הנזקפת תחילה לטובת שאיריו, בהיעדר כאלה - למוטבים שקבע, ובאין שאירים או מוטבים - ליורשיו. זאת ועוד, הוראת סעיף 147 לחוק הירושה קובעת כי כספי פנסיה שיש לשלם עקב מותו של עמית אינם נכללים בעיזבון אלא אם הותנה אחרת. מנורה הוסיפה כי פסק הדין בעניין אחר קבע שלאחר מותו של אדם כספי הפנסיה מוצאים מהעיזבון, ועל כן הנהנים גוברים על העיזבון ונושיו.

הנאמן, לעומת זאת, טען כי כספי הפיצויים הוקנו לקופת הנושים עת הוכרז החייב כחדל פירעון בשלהי שנת 2016, בטרם הלך לעולמו, וזאת מכוח סעיפים 42 ו-85(א1) לפקודת פשיטת הרגל. לטענתו, זכאות החייב לפדות את כספי הפיצויים התגבשה במהלך חייו עם סיום עבודותיו, ולפיכך סעיף 147 לחוק הירושה נעדר נפקות לענייננו. הנאמן טען כי הוראות תקנון קרן הפנסיה אינן יכולות לגבור על הוראות פקודת פשיטת הרגל.

יורשי החייב הצטרפו לטענות מנורה והדגישו כי הנאמן לא הגיש כל בקשה בחייו של החייב לפדיון כספי הפיצויים. לטענתם, מעת שלא נפדו כספי הפיצויים בחייו, עם מותו מוקנים הם ליורשיו מכוח זכות עצמאית הנובעת מההסכם בין החייב למנורה, אשר על פי סעיף 147 לחוק הירושה מוחרגת מעיזבון החייב.

הכונס הרשמי, לאחר שינוי דעה, הצטרף אף הוא לעמדת מנורה. לטענתו, עת הוכרז החייב כחדל פירעון, הוקנו נכסיו לנאמן, ובכלל זה אגד הזכויות הנובע מקרן הפנסיה. עם זאת, אגד הזכויות בקרן הפנסיה עודנו כפוף להוראות הקבועות במסגרת תקנון קרן הפנסיה וליתר הוראות הדין, לרבות הוראות חוק הפיקוח וחוק הירושה. עת נפטר החייב וטרם מומשו כספי הפנסיה, הוראת סעיף 147 לחוק הירושה קובעת באופן קטגורי כי כספים שיש לשלם עקב מותו של העמית יוחרגו מנכסי העיזבון, וממילא ממסת הנכסים המוקנים לנאמן.