אתגרי ענף ביטוחי הבנייה לשנת 2025
22 בדצמ׳ 2024
מאת: איציק סימון
2025 כבר כאן וזה זמן מצוין למאמר השנתי שלנו שמנסה (ובדרך כלל גם מצליח) להתחקות אחר אתגרים מרכזיים שעומדים בפני ענף ביטוחי הבנייה בבוא השנה האזרחית החדשה.
הפעם ננסה, מן הסתם, לנתח את האפקט של סיום (או לכל הפחות ירידת עצימות) המלחמה בהקשר של ההשלכות על ענף הבניין בכלל ועל תחום ביטוחי הבנייה בפרט.
אתגר (לאומי) ראשון - שיקום הצפון והדרום
האתגר הראשון והברור שרובץ לפתחו של ענף הבנייה בישראל ב-2025 הוא הפרויקט של שיקום המבנים והבתים בצפון, בדרום ובמרכז הארץ. אלפי מבנים שניזוקו ברמה כזו או אחרת, אשר רבים מהם מחייבים הריסה ובנייה מחדש.
בערוצי התקשורת מתפרסמות אפילו תוכניות שאפתניות שמספרות על כך שהמדינה רוצה להפוך את הלימונים ללימונדה, על ידי תוכניות שיקום שלא רק ישיבו את המצב לקדמותו אלא יהיו פתח לזינוק.
לגבי המחוז הצפוני, למשל, פורסם שהמדינה מתכננת להקים כמעט פי שניים יחידות דיור, להשיק מיזמים של "דירות בהנחה", לסבסד התחדשות עירונית, לשפץ מקלטים ציבוריים, לסבסד הקמת ממ"דים ביישובים עד 9 ק"מ מהגבול ועוד.
הדברים נכונים גם לדרום. כחלק מתוכנית השיקום והפיתוח של יישובי עוטף עזה, מינהלת תקומה אישרה בנובמבר האחרון עשרות תוכניות שיקום. בין היישובים שנכללים בתוכניות שאושרו: יד מרדכי, שדי אברהם, דקל, כרם שלום, גברעם, זיקים, עין הבשור, נחל עוז, נירים, סעד, רעים, אור הנר, ישע, עין השלושה, יבול, ניר עם, ארז וגבים.
בחלק מהמקומות כבר החלו עבודות שיקום בשטח. במקביל המינהלת מאפשרת ביצוע עבודות דחופות והכרחיות ביישובים שנמצאים בתהליך, במימון על פי הצורך. יישום התוכניות אמור להיעשות באופן עצמאי על ידי היישובים עצמם, בהובלת הנהגת היישוב ובשיתוף התושבים.
האתגר הראשון והברור שרובץ לפתחו של ענף הבנייה בישראל ב-2025 הוא הפרויקט של שיקום המבנים והבתים בצפון, בדרום ובמרכז הארץ. אלפי מבנים שניזוקו ברמה כזו או אחרת, אשר רבים מהם מחייבים הריסה ובנייה מחדש.
בערוצי התקשורת מתפרסמות אפילו תוכניות שאפתניות שמספרות על כך שהמדינה רוצה להפוך את הלימונים ללימונדה, על ידי תוכניות שיקום שלא רק ישיבו את המצב לקדמותו אלא יהיו פתח לזינוק.
לגבי המחוז הצפוני, למשל, פורסם שהמדינה מתכננת להקים כמעט פי שניים יחידות דיור, להשיק מיזמים של "דירות בהנחה", לסבסד התחדשות עירונית, לשפץ מקלטים ציבוריים, לסבסד הקמת ממ"דים ביישובים עד 9 ק"מ מהגבול ועוד.
הדברים נכונים גם לדרום. כחלק מתוכנית השיקום והפיתוח של יישובי עוטף עזה, מינהלת תקומה אישרה בנובמבר האחרון עשרות תוכניות שיקום. בין היישובים שנכללים בתוכניות שאושרו: יד מרדכי, שדי אברהם, דקל, כרם שלום, גברעם, זיקים, עין הבשור, נחל עוז, נירים, סעד, רעים, אור הנר, ישע, עין השלושה, יבול, ניר עם, ארז וגבים.
בחלק מהמקומות כבר החלו עבודות שיקום בשטח. במקביל המינהלת מאפשרת ביצוע עבודות דחופות והכרחיות ביישובים שנמצאים בתהליך, במימון על פי הצורך. יישום התוכניות אמור להיעשות באופן עצמאי על ידי היישובים עצמם, בהובלת הנהגת היישוב ובשיתוף התושבים.
יש מי שהתקוות האלה מזכירות לו מקרים מפורסמים מהעבר. למשל, העיר סן פרנסיסקו נפגעה בשנת 1906 מרעידת אדמה בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר, שהרסה כ-80% מהעיר וגבתה כ-3,000 קורבנות. ממשלת קליפורניה ניצלה את ההזדמנות, בנתה את סן פרנסיסקו מחדש בסגנון אחר, והפכה אותה למרכז החיוני הגדול ביותר בחוף המערבי. כפי שאמר ראש העיר אז, יוג'ין שמידץ: "עוף החול הוא אולי יצור מיתולוגי, אבל סן פרנסיסקו הוכיחה שאפשר לקום מהאפר לגדולה".
אתגר השיקום עומד לייצר עומס על ענף הבנייה. בפרט לאור התוכניות לבנות יותר ומעבר למצב הקודם. הסיטואציה הזו פוגשת את הענף כשהוא עדיין מלקק את הפצעים. החל ממחסור בכוח האדם בגלל אי הגעת פועלים פלשתינים לאתרי הבנייה (ראו בהמשך) וכלה בקשיים וחריקות בשרשראות האספקה.
אי אפשר גם שלא להזכיר את החרם הטורקי בעקבות הלחימה בעזה שיצר משברים משמעותיים עבור הכלכלה הישראלית. טורקיה, ששימשה כיעד מרכזי ליבוא סחורות לישראל והייתה הרביעית בגודלה במונחי היקף הסחר, ייצאה לישראל ב-2023 מוצרים בשווי של כ-5.27 מיליארד דולר, כולל חומרים כמו מתכות, מכונות, מינרלים ותוצרת חקלאית.
הפסקת הסחר בבת אחת גרמה למחסור בחומרי גלם, בעיקר בתחום הבנייה, וגררה חיפוש דחוף אחר מקורות חלופיים, מה שהעלה את הסיכון להתייקרות ולפגיעה בקצב הביצוע. גם היום קיים עדיין חשש שהחרם הטורקי יעורר גל דומה ממדינות אחרות, שיעמיק את הפגיעה הכלכלית בישראל.
קריית שמונה תהפוך לסן פרנסיסקו?
בכל הנוגע לביטוחי בנייה לפרויקטים של שיפוץ מבנים, עלולים להיות פערים בקווי האחריות בין מס רכוש לחברות הביטוח. למשל, מי אחראי לבטח את השיפוץ ומה קורה אם נגרמים נזקים שלא שוקללו בסקר הביטוח כנדרש. אלו לא דיבורים בעלמא. מקרה בוחן שטופל לאחרונה על ידי הסוכנות שלנו היה מבנה בצפון הארץ שנפגע והיה זקוק לשיפוץ נרחב. סוקר הנדסי שהגיע למקום העלה חשש שהמבנה אינו יציב ושיקום התקרה עלול לגרום לקריסת קירות ונזק נוסף.
נשאלה, בצדק, השאלה, מי יהיה אחראי לפצות במקרה כזה. האם מס רכוש שסיים את הערכתו או שאולי חברת הביטוח, מאחר שמדובר כבר באתר בנייה "רגיל". בקיצור, סוגיית שיפוץ המבנים לאחר המלחמה מעלה עוד שאלות לא חד משמעיות בנושאי ביטוחים לפרויקטים, והדוגמה שנתנו כאן היא בבחינת מעט המחזיק את המרובה.
הנקודה הביטוחית:
כמעט בכל שנה אנחנו מזכירים את הפערים שיש בישראל לגבי היערכות לקראת תרחיש של רעידת אדמה. אירוע שהוא לא שאלה של "אם" אלא "מתי". כעת, בתחילת 2025, נראה שהדברים מתחברים עם היבטים נוספים - ביטחוניים ולאומיים.
חיזוק מבנים מפני רעידת אדמה בישראל מהווה חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון הישראלית בכך שהבנייה החדשה היא ממוגנת יותר, יציבה יותר וכוללת גם מרחבים-מוגנים-דירתיים (ממ"דים). מיליוני הישראלים שרצו באזעקות עם שכנים ו/או עמיתים לעבודה למקלטים ציבוריים, חדרי מדרגות או חללים "פנימיים", הרגישו על "בשרם" את הסטטיסטיקה העגומה של החוסר במיגון.
ענף הבנייה יהיה חייב להיות זמין ב-2025 עם פרויקטים רחבי היקף להתחדשות עירונית. כולל המשך המגמה של מיזמים גדולים במתווה של פינוי בינוי המחליפים את הפתרונות הנקודתיים של חיזוק לפי תמ"א 38.
אתגר שני: היערכות מדינת ישראל מפני רעידות אדמה והצורך במיגון
הנקודה הביטוחית: ביטוח פרויקטים של התחדשות עירונית הוא לא עניין של מה בכך. חברות הביטוח, בעקבות השינויים שחלו בתחום בשנים האחרונות, לא מספקות תמיד פתרון שלם ומקיף של ביטוח עבודות קבלניות לפרויקטים מסוג זה. לעתים קרובות המבטחות רואות בפרויקטים האלה פרויקטים בסיכון גבוה בשל העבודה בלב האזור האורבני הצפוף, הסמיכות למבנים נוספים, חפירה מתחת למבנים קיימים, סמיכות לבתי ספר או גני ילדים ועוד.
הפרדוקס הוא שמי שיישא ברוב הנטל ברעידת אדמה הן חברות הביטוח. במקרה של רעידת אדמה, חברות הביטוח תהיינה הראשונות "לשלם את המחיר" בגין הנזקים בגוף וברכוש.
הנקודה הביטוחית:
האתגר השלישי של ענף הבנייה ל-2025 הוא כמובן אתגר כוח האדם, או שמא נאמר, העדר כוח האדם. הענף שהסתמך ערב המלחמה על כ-100,000 פועלים פלשתינים, נדרש למצוא כעת פתרונות אחרים. סביר להניח שגם אם הפלשתינים ישובו לענף בחודשים הקרובים, לא נראה אותם פוקדים את האתרים במספרים שהתרגלנו להם.
ענף הבנייה יידרש להתאים את עצמו לעבודה מול עובדים זרים, וכמובן גם עבודה מול תאגידי כוח אדם על כל המורכבות הנגזרת מכך.
עלויות ההעסקה של העובדים הזרים ישפיעו על עלויות הבנייה וייהפכו למשקולת נוספת על המאבק ביוקר המחייה בישראל. נכון לשנת 2024, השכר הממוצע החודשי של עובדים סינים בענף הבנייה עומד על 14,196 ש"ח, בעוד ששכרם היומי של עובדים פלסטינים נע בין 100 ל-300 ש"ח בלבד, סכום המצטבר לכ-2,000 עד 6,000 ש"ח לחודש, בהתאם ל-20 ימי עבודה חודשיים.
לכל אלה יש להוסיף את הסכנה המשמעותית שבהעסקת עובדים פלשתינים לא חוקיים. העסקה שהיא גם עבירה פלילית וגם עלולה להגיע עד כדי אחריות לאירוע טרור.
אתגר שלישי: יש לך פה עניין עם פועלי בניין
מבחינת ביטוח, אפשר לצפות שני אתגרים משמעותיים בהקשר של כוח האדם. ראשית, החשש מהפיתוי להעסיק עובדים פלשתינים באופן לא חוקי, תוך יצירת סכנה ממשית גם לאירועי טרור וגם לקשיים בכיסוי בקרות אירוע. שנית, עלויות ההעסקה של העובדים הזרים עלולות להשפיע על היקף הפיצויים לנפגעים בתאונות עבודה, וזאת מכיוון שראשי הנזק המשמעותיים בתביעות האלה נגזרים מהשכר. כך, למשל, אם עובד זר נהרג חס וחלילה בתאונת עבודה, סכום הפיצויים שישולם לבני משפחתו גבוה פי כמה וכמה מסכום הפיצויים שהיה משולם לאותו עובד אם הוא היה פלשתיני. העלייה הזו בסכומי הפיצויים עלולה לפגוע במערכת היחסים המאתגרת גם ככה בין מבטחי המשנה בחו"ל לחברות הביטוח בישראל בתחום של ביטוחי בנייה. במיוחד אם מוסיפים את הסיכון של תביעות שיבוב של המוסד לביטוח הלאומי כנגד חברת הביטוח, לאחר תשלום תגמולים לנפגע ו/או לבני משפחתו.
הנקודה הביטוחית:
מסמכים
