המחוזי- בהיעדר הגדרה מפורשת של המונח "בולען" בפוליסה, יש לפרש את החריג באורח מצמצם לפי אמת מידה גיאולוגית אובייקטיבית, ועל המבטחת לשאת בתגמולי הביטוח

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המבוטחת וקבע כי החריג בפוליסה לא חל. נקודת המוצא שהותוותה הייתה כי פוליסת הביטוח היא בראש ובראשונה חוזה, המתפרש לפי כללי הפרשנות שבדיני החוזים, וכי לנוכח אופיים הצרכני והאחיד של חוזי ביטוח לא תימצא לרוב התשובה הפרשנית באומד הדעת הסובייקטיבי, אלא בתכלית האובייקטיבית של החוזה, תוך מתן משקל מיוחד לאינטרסים הלגיטימיים של המבוטח ולציפיותיו הסבירות. עוד הודגש כי משטוענת מבטחת לתחולת חריג, הנטל להוכיחו מוטל עליה, וכי אין די בהצגת פירוש סביר כלשהו, אלא עליה להראות כי התקיימות החריג היא הפירוש הסביר היחיד.

בית המשפט קבע כי הן משם הפוליסה והן מתוכנה עולה שתכליתה האובייקטיבית הייתה לבטח את המבוטחת מכל אירוע ביטוחי, לרבות כלפי צדדים שלישיים ולרבות נזקי גוף, בכפוף לסייגים ולחריגים. משאין בפוליסה הגדרה מפורשת למונח "בולען", נדחתה עמדת המבטחת מארבעה טעמים.

ראשית, עדת המבטחת עצמה, האחראית על אישור תביעות הביטוח, העידה כי בחינת התקיימות החריג נעשית על בסיס חוות דעת גיאולוגית — בניגוד לעמדת בא כוחה, שביקש להיסמך על ההגדרה המילונית ועל השימוש הרווח בציבור. משהגיאולוג היחיד שהעיד היה המומחה מטעם המבוטחת, ואילו המומחה מטעם המבטחת היה מהנדס אזרחי, כבר מטעם זה יש לאמץ את עמדת המבוטחת. בהקשר זה נקבע כי אין לייחס משמעות מיוחדת לאי-הבאתו של מנסח הפוליסה או החתם לעדות, שכן משאין הגדרה למונח, ממילא יש לפנות לאמת מידה אובייקטיבית.

שנית, יש לפרש את הפוליסה כמכלול. בפרק ביטוח המבנה מופיע המונח בהקשר של "התופעה הגאולוגית הידועה בשם 'בולען' או 'בלועה'", ומכאן שהמבטחת עצמה סברה כי יש לבחון את המונח לפי הגדרה גיאולוגית. פרק הסייגים, המשתמש במילה "המכונים", מפנה למעשה להגדרה הקודמת.

שלישית, החריג אינו חל על כל "בורות או שקיעות קרקע", אלא רק על אלה המכונים בולענים. משקיימות לפחות שתי פרשנויות סבירות, חל הכלל בדבר פרשנות נגד המנסח, המשמש בעיקר במקום שמדובר בחריגים לכיסוי הביטוחי.

רביעית, ומבחינת ההיגיון הפרשני, אימוץ ההגדרה המילונית הרחבה היה מוליד תוצאה בלתי הגיונית: כיסוי לכל התמוטטות, קריסה או שקיעה פתאומיים של מבנים, אלא אם נוצרו מקריסת שכבת הקרקע העליונה לתוך חלל שנפער מתחתיה — קרי, החרגה של כמעט כל מקרי הביטוח תחת פרק ביטוח המבנה. אין לקבל כי כל שקיעה של כביש, מדרכה או קרקע שחומר המילוי בה נסחף תיחשב בולען, שאם לא כן ייבלע הכיסוי הביטוחי כולו בתוך החריג. לנוכח מסקנה זו נמצא כי אין צורך להידרש לטענות בדבר הוספת החריג ולטענת הרחבת החזית שכנגדה.