ההיסטוריה של רעידות האדמה בישראל

מאת: איציק סימון בשיתוף עם מכון התקנים

תרחיש של רעידת אדמה בישראל הינו צפוי לדעת כל המומחים ומפעם בפעם אנחנו מקבלים "תזכורת" לכך בסדרה של רעידות קלות שמאותתות לנו כמו פעמון אזעקה.

סוכנות הביטוח איציק סימון המתמחה מזה למעלה מ-30 שנה בפוליסות ביטוחי בנייה, בשיתוף ד"ר בני ברוש, מנהל אגף הבניין במכון התקנים, מרצה להנדסת מבנים במחלקה להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל ואחד המומחים המובילים בישראל בתחום המיגון האזרחי, קיבלו החלטה להציף מידע בתחום לשם הבאת הסוגייה למודעות ציבורית רחבה ככל הניתן.

מהתנ"ך לעת המודרנית

"וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁבִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה"(זכריה, י"ד, ה'). עדויות לרעשי אדמה יש לנו כבר מימי התנ"ך. כולל תאריך יחסית מדויק של רעידת אדמה עוצמתית במאה ה-8 לפני הספירה (שמגובה גם במקורות שאינם מקראיים). ידועה למשל רעידה שהנביא זכריה חזה שתגרום ממש לניתוק הר הזיתים – חצי לצפון וחצי לדרום. שנאמר, "וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה" (זכריה, י"ד, ד').

יוספוס פלביוס מתאר רעידת אדמה קשה בשנת 31 לפני הספירה שגרמה למותם של כ-30,000 בני אדם. הרעידה הייתה כ"כ חמורה עד שהורדוס ביקש מחייליו לא לשוב ולראות את הנזק שכן כאבם עלול לעודד את יריבי האימפריה לפלוש לפרובינציית יהודה השבורה (תרתי משמע).

כמובן שרעידות אדמה בארץ ישראל לא התרחשו רק בתקופה הקדומה ובימי התנ"ך. כל מי שמבקר באתרים ההיסטוריים בבית שאן ובסוסיתא יכול להתרשם בעצמו מהריסותיה של רעידת אדמה בשנת 749. כך גם בשנת 1033 התרחשה רעידת אדמה שפגעה בחומות ירושלים ובמסגדיה, ו-30 שנים בלבד לאחר מכן פקד רעש את מחוז המרכז והותיר בעיר רמלה רק צמד בתים על תילם.

רעידות אדמה נוספות התרחשו ב-1202 וב-1546 בבקעת הירדן. השנייה הייתה כה חזקה עד שהשפעותיה גרמו להצפות וייתכן שאף לסוג של "צונאמי" בחופי יפו (המקורות מספרים שהים נסוג למרחק של "יום הליכה").

בסוף המאה ה-18 נהרגו בין 10,000 ל-40,000 איש באזורי סוריה-לבנון-ישראל בעקבות רעידת אדמה, ובגליל זוכרים את "הרעש של צפת" ב-1837 שהיכה ביישובים באזור (בעיקר בטבריה ובצפת).

רעידת האדמה הראשונה שנמדדה בישראל והגיעה עד 6 בסולם ריכטר התרחשה ב-1927 ופגעה בערי המרכז (יריחו, לוד וירושלים). בנובמבר 1995 פקדה רעידת אדמה את מפרץ אילת בעוצמה המדודה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של האזור – 7.3 בסולם ריכטר. נזקיה לא היו כבדים רק בגלל שמוקד הרעש היה מרוחק מהמפרץ.

האם יש גוף שמארגן את ההיערכות לרעידות אדמה?

האם אנחנו מוכנים לקראת רעידת האדמה הבאה? ובכן, לא בדיוק. מחקר שנערך ב-2018 על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה, עבור רשות החירום הלאומית (רח"ל), מצא שמצד אחד יש עשרות גופים שעוסקים בנושא, ומצד שני חסר עדיין גוף מרכזי שאחראי לרכז את הפעילות כולה[1]. החוקרים הגיעו למסקנה שהמדינה לא ערוכה דה-פקטו להתמודדות עם רעידת אדמה חזקה.

במחקר נמנו כ-47 גופים בתחום אשר כ-18 מתוכם קשורים ובעלי זיקה למשרדים ממשלתיים. למשל, צה"ל הכפוף למשרד הביטחון, שב"ס הכפוף למשרד לביטחון הפנים, חברת החשמל או הרשות הממשלתית למים וביוב שכפופים למשרד האנרגיה או מגן דוד אדום המסונף למשרד הבריאות.

המחקר מצא גם שוועדת השרים להיערכות לטיפול ברעידות אדמה הינה וועדה ללא תקציב, ושאין לה את כוח האדם הנחוץ או יכולות הביצוע הדרושות.

אחד הנושאים החשובים שהוצגו לרח"ל היה הסוגייה של ההיערכות המקדימה. בעיקר בנושאים כמו מיגון מתקני תשתיות או חיזוק מבני מגורים. מעניין לציין שהחוקרים קבעו שלא מדובר בהכרח בבעיה של תקצוב שכן המדינה משקיעה סכומים לא מבוטלים בנושא, אך בפועל, לצערנו, רבים מהכספים לא מנוצלים כיאות.

כך, למשל, החוקרים סבורים שהמדינה "מזניחה" את נושא ההיערכות המונעת בהעדר גוף אחד שמוגדר כאחראי על ההיערכות הזו. בפרט בנוגע למיגון מתקני תשתיות וחיזוק מבני מגורים. מיליוני שקלים מנותבים לתהליכי מניעה אך ללא גוף שמוביל באינטנסיביות את המהלך עם מומחיות הנדסית וניהול סיכונים.

[1] https://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3742158,00.html

בסיכון גבוה: 50,000 מבני מגורים ו-3,500 מבני ציבור שמתוכם יותר מ-1,500 בתי ספר

"הנזק העיקרי מרעידות אדמה הוא בהתמוטטות תשתיות ומבנים", מסביר ד"ר ברוש, "אם היינו חיים בעולם של אוהלים, רעידת אדמה לא הייתה בעיה חריפה וחמורה כל-כך. כמעט כל ההרוגים והפצועים ברעידות אדמה בעולם נפגעים מכשל הנדסי של מבנים ותשתיות. הנפגעים הראשונים הינם מפגיעות פיסיות, מעידות, הטחות כתוצאה ממבנים וחלקיהם, והנפגעים השניוניים הינם מחומרים מסוכנים, שריפות, אי-תפקוד מערכות מצילות חיים, פגיעה בשירות הרפואי, זיהומים, הרעלות וכיוצא באלו".

המדינה מציינת זאת מפורשות במסמכים רשמיים וקובעת פעם אחר פעם שאחד מהאמצעים החשובים לצמצום נזקים בנפש וברכוש ברעידת אדמה הוא חיזוק מבנים. מדובר על כ-50,000 מבני מגורים, כ-3,500 מבני ציבור שמתוכם יותר מ-1,500 בתי ספר[1].

ד"ר ברוש מסביר שלמרות שנעשתה עבודה מרובה והמדינה השכילה להיות מודעת ולשפר את היערכותה בהובלת רח"ל ומשרדי הממשלה, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה.

"היות שהסכנה העיקרית ברעידות אדמה היא התמוטטות המבנים והתשתיות, על המדינה להמשיך ולעודד חיזוק מבנים קיימים וכן לחייב עמידה בתקנים הישראלים כנגד רעידות אדמה בבנייה חדשה", הוא מציין.

"מיקומה של ארץ ישראל לאורך השבר הסורי-אפריקאי מציב אותה מבחינה גיאוגרפית באזור מועד לפורענות מבחינת רעידות אדמה וההיסטוריה אינה סיפרי מעשיות אלא מורשת מעשית", מסביר ד"ר ברוש, "נקודת המוצא היא שההסתברות בעניין רעש אדמה אינה להתרחשותו אלא לתזמונו ולעוצמתו. השאלה המרכזית היא 'כמה?'. כמה נהיה מוכנים. סיסמולוגים סבורים שהשכיחות להתרחשות רעידת אדמה בדרגה של 6 בסולם ריכטר בישראל היא 1 ל-80 שנה[2]".

משרד הבינוי והשיכון מעריך שיש בישראל כ-810,000 דירות במבנים בני שלוש קומות ומעלה שנמצאות בסכנה ברורה ומיידית. ברח"ל מציינים שרעידה עוצמתית תגרום לנזק לכ-28,000 מבנים ברמה של הרס של לפחות כ-45% מהבניין. זאת בנוסף לכ-290,000 מבנים שיינזקו ברמה של 5%-20%[3].

[1] http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/40f06d8d-f1f7-e411-80c8-00155d01107c/2_40f06d8d-f1f7-e411-80c8-00155d01107c_11_7602.pdfעמוד 2

[2] http://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/40f06d8d-f1f7-e411-80c8-00155d01107c/2_40f06d8d-f1f7-e411-80c8-00155d01107c_11_7602.pdf עמוד 2

[3] שם.

תמ"א 38, פתרון נכון אבל לא מספיק

בתקופה האחרונה אנחנו שומעים רבות על ההתלבטות בהמשך יישום תמ"א 38 (תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה). חרף ההצלחה המסוימת של התוכנית שהביאה מאז השקתה ב-2005 לחיזוק של כ-1,400 מבנים, מדובר עדיין בטיפה בים. מעט שאיננו מחזיק את המרובה.

תמ"א 38 הובילה לחיזוק של כ-13,000 דירות אבל הן רק כ-1.7% מהדירות שבעלות פוטנציאל להיות מחוזקות במסגרתה. בנוסף נוצר פער עצום בין ערי המרכז לפריפריה.

"מימוש חיזוק ומיגון מבנים לפי תמ"א 38 נגזר ממוטיבציה כלכלית וזה בסדר גמור מלכתחילה. היא מבוצעת על ידי השוק הפרטי הפרטי ומבוססת על הרווח היזמי במכירת הדירות החדשות ובהשבחת הנכסים של הדיירים שכבר גרים בהם. כל חיזוק כזה – מציל חיים בפועל", מסביר ד"ר ברוש, "אולם המנגנון הוא בר-היתכנות רק כשערכי הנכסים החדשים וההשבחה מכסים לפחות את עלות המיגון והחיזוק, מה שלא מתקיים בפריפריה, ולעתים גם לא בשכונות מסוימות בערי המרכז. על המדינה לייצר מודלים בין-אזוריים לאיזון בין הצורך הכלל-ארצי לכדאיות הכלכלית האזורית בלבד".

אם ניקח לדוגמה את אזורי הביקוש, אין כמעט בניין רלבנטי בערים כמו תל אביב או רמת גן שלא קיבל כבר מספר דו-ספרתי של פניות מיזמים לגבי תמ"א 38. ההבטחות תמיד בשמיים, אבל כשבעלי הדירות מחליטים להתקדם מסתבר שהדרך לארץ המובטחת עוד ארוכה.

העוסקים בתחום יודעים שאפילו כשבעלי הדירות והיזם מצליחים לגבש חזית אחידה ולהתגבר על מחלוקות אישיות ומשפטיות, יש עדיין סיטואציות רבות שמעכבות ומקפיאות פרויקטים. בין אם בשל בעיות שנוצרות במתח שבין בעלי הדירות והיזם, ובין אם בעקבות נטישת קבלן או הסתבכות באתר הבנייה.