אחריות יזם באתר בניה: חובת הפיקוח והבטיחות בעבודה בגובה
30 בינו׳ 2026
מאת: עו"ד ג'ון גבע
פרטי ההליך ומהות התביעה
פסק הדין ניתן ביום 19 בינואר 2026 בבית משפט השלום ברחובות, מפי כבוד השופטת, סגנית הנשיא רנה הירש, בתיק 26361-03-22. עניינו של ההליך הוא תביעה נזיקית בגין נזקי גוף קשים שנגרמו למר ח.מ (להלן: "התובע"), אזרח ירדני בעל אשרת עבודה, בעקבות נפילה מפיגום במהלך עבודות אלומיניום באתר בניה בחולון.
התביעה הוגשה כנגד חברת נאות הלוי ראשון לציון פיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר שימשה כיזמית וכמנהלת אתר העבודה בו בוצעו עבודות לחיזוק מבנה במסגרת פרויקט תמ"א. אל ההליך הצטרף המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתביעת שיבוב בגין הגמלאות ששולמו לתובע לאחר שהאירוע הוכר כתאונת עבודה.
התובע יוצג על ידי בא כוחו עו"ד אמיר שניידשר, המל"ל יוצג על ידי בא כוחו עו"ד עמית שגב, והנתבעת יוצגה על ידי באת כוחה עו"ד גלית גורן. המחלוקת המרכזית בתיק נסבה סביב עצם קרות האירוע באתר הנתבעת, שאלת האחריות המושגית והקונקרטית של יזם בהיעדר קבלן ראשי, וסוגיית חלוקת האחריות בין המזמין לדרג המקצועי המועסק באתר.

הרקע העובדתי ונסיבות התאונה
ביום 22 בינואר 2017, עבד התובע באתר בניה המנוהל על ידי הנתבעת בחולון. התובע הועסק על ידי קבלן אלומיניום בשם אברהים, אשר ביצע עבודות התקנה עבור יזמים וקבלנים. על פי גרסת התובע, בעת שביצע מדידות או התקנות על פיגום בקומה גבוהה, איבד את שיווי משקלו ונפל מהפיגום אל עבר מרפסת או קומה נמוכה יותר.
התובע טען כי הפיגומים באתר היו במצב רעוע, לא יציבים ומסוכנים, וכי לא סופקו לו אמצעי הגנה חיוניים כגון רתמות בטיחות או אמצעי עיגון וריסון, למרות שעבד בגובה רב. כתוצאה מהנפילה, נחבל התובע קשות וסבל משברים מרובים ומרוסקים בשורש כף ידו, אשר הצריכו ניתוח וקיבוע.
במהלך ההליך התגלו סתירות בגרסאות התובע לגבי הקומה המדויקת ממנה נפל והשעה בה אירע המקרה. הנתבעת, מצידה, הכחישה תחילה כל קשר לתובע או לאירוע, וטענה כי אינה מכירה את התובע וכי הוא מעולם לא עבד באתר מטעמה. עם זאת, במהלך חקירות העדים, הודה נציג הנתבעת כי האתר המופיע בתמונות שהגיש התובע הוא אכן אתר העבודה של החברה במועד הרלוונטי.

התובע: טען כי הנתבעת, כיזמית וכמבצעת הבניה בפועל, חבה כלפיו חובת זהירות מושגית וקונקרטית להבטחת בטיחות אתר העבודה. לשיטתו, הנתבעת הפרה חובות חקוקות בכך שלא מינתה מנהל עבודה מוסמך ולא פיקחה על התקנת פיגומים תקניים ואמצעי בטיחות למניעת נפילה מגובה. התובע הדגיש כי הנתבעת היא "הכתובת" האחראית לפיצוי נזקיו כמעוולת במשותף, גם אם בחר שלא לתבוע את מעסיקו הישיר.
הנתבעת: הכחישה את נסיבות התאונה וטענה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש, תוך הצבעה על סתירות מהותיות בתיעוד הרפואי ובגרסאות העדים. במישור המשפטי טענה הנתבעת כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובע וכי האחריות לבטיחות העובד מוטלת באופן בלעדי על הקבלן המעסיק. עוד נטען כי ככל שתיקבע חבות, יש להטיל על התובע אשם תורם מכריע שכן עבד כעצמאי והיה מודע לסיכונים באתר.
המל"ל: טען בתביעת השיבוב כי מאחר שהכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע גמלאות, על הנתבעת לשפותו בגין סכומים אלו. המל"ל הצטרף לטענות התובע לעניין רשלנות הנתבעת בתחזוקת האתר והיעדר הפיקוח על עבודה בגובה.
טענות הצדדים

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, תוך קביעה כי הנתבעת נושאת באחריות לאירוע, אך הטיל את עיקר האשם המוסרי על הדרג המקצועי.
קביעת נסיבות התאונה והשתק שיפוטי: למרות הסתירות בגרסת התובע, השופטת הירש קבעה כי גרעין הגרסה – נפילה מפיגום באתר – הוכח במאזן ההסתברויות. בית המשפט הדגיש כי גרסתו הראשונית של התובע בבית החולים ובפני מד"א הייתה עקבית וכי קשה להניח כי פועל שאינו דובר את השפה ימציא גרסה מתוחכמת בעודו כאוב. נקודה מכרעת הייתה הודאת הנתבעת בהליך קודם בבית הדין לעבודה, שם קיבלה את עדות התובע לגבי עצם עבודתו באתר, דבר שיצר "השתק שיפוטי" המונע ממנה להתכחש לעובדה זו כעת.
יחד עם זאת, פסק בית המשפט כי משום שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את סיבת הנפילה, לא ניתן לקבוע כי הנפילה נגרמה בשל פגם בפיגום עצמו, או בשל גורם אחר. אין בקביעה זו כדי לשנות מהמסקנה שהתובע נפל בעת שהיה על פיגום, והפציעה היא תוצאה של עבודה בגובה ללא אבטחה וריסון מתאים.
חובת הזהירות של המזמין והיזם: בית המשפט קבע כי הנתבעת נחשבת כ"מבצע בניה" לפי תקנות הבטיחות בעבודה, שכן לא הוכיחה מינוי של קבלן ראשי אחר. בהיעדר מינוי מנהל עבודה רשום, חלה על הנתבעת האחריות להבטיח את קיומן של הוראות הבטיחות באתר. נקבע כי העסקת עובד בגובה ללא ציוד מיגון, רתמות או אמצעי ריסון מהווה הפרה של חובה חקוקה והתרשלות חמורה.
סוגיית הנזק ובסיס השכר: בסוגיית הנזק, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט וקבע לתובע נכות רפואית משוקללת של 19.25% בגין הפגיעה בשורש כף היד וצלקות. הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות הועמדו על 15%, בשים לב לכך שמדובר ביד לא דומיננטית אך כזו המשפיעה על עובד כפיים. בשל היעדר דיווחים לרשויות המס ותלושי שכר, קבע בית המשפט בסיס שכר מופחת של 5,241 ש"ח (נכון להיום), המבוסס על נתוני המל"ל.
חלוקת האחריות והאשם התורם: זהו החלק המהותי ביותר בפסק הדין. בית המשפט בחן את חלוקת האחריות בין המזמין (הנתבעת) לבין המעסיק הישיר והתובע עצמו. נקבע כי לפי סעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי, בתביעת שיבוב מול צד שלישי, סכום הפיצוי יוקטן בשיעור אחריותו של המעביד. השופטת ציינה כי הדרג המקצועי – הקבלן הישיר והתובע (שסווג כעצמאי) – נושא באחריות העיקרית לבטיחות הפרטנית של העבודה. לפיכך, הוטלה על המעסיק/התובע אחריות בשיעור של 75%, ועל הנתבעת אחריות בשיעור של 25% בלבד בגין כשליה בפיקוח הכולל ובאי-מינוי מנהל עבודה.
הכרעת בית המשפט והנימוקים המהותיים









סיכום וסוף דבר
בית המשפט קבע כי סך נזקי התובע עומדים על 328,000 ש"ח. לאור חלוקת האחריות, חויבה הנתבעת לשלם 25% מסכום זה, קרי 82,000 ש"ח. מסכום זה נפסק כי 75% ישולמו למל"ל מכוח תביעת השיבוב, ו-25% ישולמו לתובע ישירות. בנוסף, חויבה הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בשיעור 23.6% ובהוצאות משפט.
פסק דין זה מחדד את גבולות האחריות של יזמים ומזמיני עבודה באתרי בניה. הוא מבהיר כי גם בהיעדר יחסי עבודה ישירים, היזם אינו יכול להתנער מחובות הבטיחות הסטטוטוריות, במיוחד כשלא מונה גורם מקצועי מפקח. עם זאת, בית המשפט מעביר מסר ברור לפיו האחריות המוסרית והנזיקית המכרעת נותרת בידי הדרג המקצועי המבצע את העבודה בשטח.
השימוש ב"השתק שיפוטי" במקרה זה מהווה תמרור אזהרה לחברות ביטוח ונתבעים המנהלים הליכים מקבילים, ומדגיש את החשיבות של עקביות בטיעונים עובדתיים לאורך ערכאות שונות.
נכון למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע על הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

מסמכים



