קפקא נולד למשפחה יהודית-חילונית בסוף המאה ה-19 ולאחר השלמת לימודי משפטים באוניברסיטה החל לעבוד בחברת הביטוח האיטלקית המוכרת לנו היטב : אסיקורציוני ג'נראלי. החברה, שקיימת עד היום, שומרת בארכיון שלה את קורות החיים של קפקא,  אך לא רק אותם אלא גם את מכתב ההתפטרות בו  הודיע קפקא שהוא עוזב מפאת מחלה, למורת רוחו של מנהל מחלקת משאבי האנוש בחברה, שזעם על החלטתו להתפטר והטיל ספק בסיבה בה בחר קפקא לעזוב את משרתו .

תחנתו הבאה בעולם המקצועי הייתה המשרה בה החזיק במשך כ-20 שנים עד לפטירתו (משחפת בגיל 40 בלבד), בחברה ממשלתית שעיסוקה היה ב- ביטוח עובדים מפני תאונות עבודה.  נראה שבמהלך עבודתו יישם קפקא את רעיון סוכן הביטוח המניעתי, כשהמציא את קסדת הבטיחות לעובדים אזרחיים (לטענת הפרופ' לניהול פיטר דרוקר).  קוריוז מעניין נוסף הוא שקפקא היה אחד משני היהודים היחידים שהועסקו בחברה הזו, ובזכות יכולותיו הגבוהות גם זכה לקידומים רבים וכיבודים.

לצד ספריו המהפכניים שפורסמו לאחר מותו, חוקרים רבים התחקו גם אחר "עבודתו המקצועית" של הסופר כדי לשפוך אור על אישיותו. במחקרים רבים עולה שחוש הצדק שפיעם בקפקא ליווה אותו בעבודתו בחברה הממשלתית. במסמכים עליהם הוא חתום בלטה הביקורת כלפי מעסיקים שפגעו בעובדים המבוטחים, בין השאר על ידי הטעיה בציון  סיווג הסיכון וניסיונות נכלוליים מצידם "לחשוף" מעשי הונאה ונוכלות מצד העובדים שנפגעו בתאונות.  (מוכר לנו מאיזשהו מקום?...)

אין ספק שהמוטיבים שמאחורי כל "סיפור קפקאי", הנחשב היום למטבע לשון לא רק ליצירותיו של קפקא אלא גם ליצירותיהם של אחרים, נולדו במידה מסוימת בשעות עבודתו הרבות בעולם הביטוח הדורסני. כמו בסיפור הקפקאי, גם בעולם הביטוח הפרט מוצא את עצמו תדיר מול מערכות עתירות שיניים וממון. מערכות שלעתים קרובות נדמה שאין סיכוי לנצח אותן ובמקרה "הטוב" הן מוכנות לנהל מו"מ על הסכם הכניעה.

מדהים להיחשף לחייו הכפולים של האמן, שבלילות הפליג בכתיבה על הולנדים מעופפים שנסחפים בים או על הבנייה הנצחית והאינסופית של החומה הסינית, וביום "נאלץ" להוציא תחת ידיו מסמכים יבשים שעסקו בנושאים כמו, שימו לב: בעלי מחצבות שמשלמים לעובדיהם באלכוהול וכפועל יוצא מכך נגרמות תאונות עבודה בזמן ניקוי ארובות בגילופין. כן, סיפור אמיתי.

יש מי שיאמרו, ואני ביניהם, שעיון בחומר הזה בהצלבה עם ספריו האייקונים כמו "הטירה" או "המשפט", עוזר להבין את טיבו של "הסיפור הקפקאי". מעשה אנושי אבוד בעולם של בירוקרטיה אפורה וייאוש.