האם קיימת אחריות משותפת של הקבלן הראשי וקבלני המשנה לתאונת עבודה בפיגום מאולתר?

בית המשפט קבע, כי התאונה אירעה כפי שמתאר התובע בכתב התביעה, כי התובע ואחיו לא בנו את הפיגום אלא כי היה מדובר בפיגום מאולתר, וכי התובע הועסק באופן רשמי על ידי חברת אופק אך ביום התאונה הושאל על ידה לחברת מסגרות. בהתאם, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי חברת אופק, חברת לנסר וחברת מסגרות אחראיות לנזקי התובע ביחד ולחוד.

אחריות ורשלנות:

השופט קבע, כי הוכח שהתובע נפל מפיגום מאולתר שקרס. לגבי חברת אופק, נקבע כי כמעסיקה ישירה היא הפרה את חובת הזהירות לוודא שהעובד נשלח לסביבה בטוחה וצויד בציוד מגן, זאת כאשר התובע ואחיו סירבו בתחילה לעלות על הפיגום ללא הציוד המתאים. לגבי חברת לנסר, נקבע כי כקבלן ראשי היא הפרה את חובת הפיקוח העליון ולא וידאה קיומם של פיגומים תקינים ותדריכי בטיחות. לגבי חברת מסגרות, נקבע כי היא שימשה כמעסיקה בפועל בשטח ושלטה על אופן ביצוע העבודה, ולכן חבה בחובת זהירות מוגברת כלפי התובע.

בית המשפט חילק את האחריות בין הצדדים כך שחברת אופק תישא ב-40%, חברת מסגרות ב-40% וחברת לנסר ב-20%.

סוגיית האשם התורם:

לטענת הנתבעות, ניתן היה להטיל על התובע אשם תורם, זאת לנוכח העובדה שלא השתמש בציוד מגן על אף שעבר הדרכות לגבי עניין זה. בית המשפט דחה את הניסיון לייחס לתובע אשם תורם. נקבע כי התובע מחה על מצב הפיגום ופעל תחת לחץ של מעסיקיו, וכי במאזן הכוחות שבין עובד לבין מעביד, אין מקום להטיל אחריות על העובד כאשר המעסיק הפר חובות חקוקות בסיסיות של עבודה בגובה.

הכיסוי הביטוחי: בסוגיה עקרונית זו, דחה השופט את עמדת איילון וקבע כי הפוליסה של הקבלן הראשי מכסה גם את קבלני המשנה וקבלני המשנה של קבלני המשנה, גם אם לא צוינו בשמם המפורש.  לגבי טענת המרמה של איילון נגד חברת אופק, נקבע, כי למרות הסתירות בגרסאות המנהל, לא הוכחה כוונת מרמה המצדיקה שלילת כיסוי ביטוחי, וכי מדובר בניסיון כושל של המבוטח "להתחמק" מאחריות בשלב הראשוני, דבר שאינו עולה כדי הונאת ביטוח.