מאת: איציק סימון

אין ספור מילים ומאמרים נכתבו אודות החשיבות הרבה של ההתחדשות העירונית למרחב האורבני הוותיק בישראל.

אולם בעוד שבכל העולם המטרה המקורית של התחדשות עירונית היא למנוע קריסה עצמית של מבנים מסוכנים ו/או הגברת עמידות מפני רעידות אדמה, בישראל הנושא מקבל משמעות אחרת. זאת בעקבות האיומים הביטחוניים והרקטיים הרובצים לפתחנו.

ראו למשל את ההתייחסות לנושא זה בדו"ח מנהלת ההתחדשות העירונית הישראלית לסיכום הביצועים בתחום בשנת 2022: "בשל מיקומה הגאוגרפי של מדינת ישראל ומצבה הגאופוליטי נועדו לתהליכי התחדשות עירונית תפקידים לאומיים נוספים, כמו הגברת עמידותם של מבני מגורים ותשתיות עירוניות בפני אסונות טבע כרעידות אדמה ובפני איומים ביטחוניים שיש להגן על העורף מפניהם, כגון ירי טילים" (ההדגשה לא במקור).

קידום התחדשות עירונית הוא אפוא צו השעה. על המדינה לפעול באופן מיידי להסיר את מרבית החסמים שמונעים מהפרויקטים להתקדם.

אין מנוס ממציאת פתרונות יצירתיים ואפקטיביים לאתגרים הביטוחיים שמייצרים לצערנו "צוואר בקבוק" בתחום. "מכשול הביטוח" נובע בין השאר משינוי המגמה כלפי פרויקטים אלה מצד מבטחי המשנה בחו"ל. זאת מכיוון שפרויקטים להתחדשות עירונית ידועים במורכבות הנדסית ובחשיפתם לסיכונים לגוף ולרכוש. בעיקר נוכח ביצועם בלב המרחב העירוני, בסמיכות למבנים קיימים, בסביבה עירונית שאיננה סטרילית ובמקרים מסוימים אף כשהדיירים ממשיכים לגור בבניין המתחדש (תמ"א 38/1, חיזוק והרחבה).