חשוב לציין כי ישנה קטגוריית "ביניים" של מבנים בישראל אשר נופלת לעתים קרובות בין הכיסאות. זאת משום שהבנייה עם ממ"דים החלה להיות מקובלת בישראל ב-1995, אך מבנים שעומדים בתנאים של תמ"א 38 הם בעיקר כאלה שנבנו לפני 1980. כלומר, בין 1980 ל-1995 נבנו בישראל עשרות אלפי דירות שהן אמנם מחוזקות מפני רעידות אדמה אך נעדרות ממ"דים, ואין כיום מתווה ראוי שנותן להן פתרון.

איך זה קרה? בסיום מלחמת המפרץ הראשונה, בשנת 1992, אישרה ממשלת ישראל תקנות למרחבים מוגנים שמחייבות בניית ממ"ד, ממ"ק (מרחב ממוגן קומתי) או ממ"מ (מרחב ממוגן מוסדי) בכל בנייה חדשה. התקנות החלו להיות מיושמות בפועל בבנייה מאמצע שנות ה-90 וההערכה היא כיום שדירות שנבנו לפני 1995 אינן כוללות ממ"ד.

היות שהתקן הישראלי המחייב לעמידות בפני רעידות אדמה נכנס לתוקפו ב-1975, כ-15 שנים לפני התקנות המחייבות בניית ממ"ד, נוצר מצב שבו מבנים שנבנו בתקופת הביניים, 1980-1995, לא כוללים בהכרח מרחבים ממוגנים דירתיים (לכל הפחות כחלק מהבנייה המקורית), אך מצד שני לא עומדים בתנאים הנדרשים ליישום תמ"א 38.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת התייחס לכך במסמך שפורסם לאחרונה בנושא עתידה של תמ"א 38, וכך נכתב, "נוסף על הסכנה לרעידת אדמה, בשל המצב הגאו-פוליטי, נדרש גם מיגון של המבנים מפני טילים, באמצעות הוספת מרחבים מוגנים (ממ"דים) למבנים שנבנו לפני 1995 ולכן אין בהם ממ"ד" (ההדגשות לא במקור).

הדברים מגיעים לכדי מספרים מדאיגים ממש שכן לפי ההערכות רק כ-1.2% מהמבנים המשתייכים לקבוצה "הבעייתית" של בין 1980 ל-1995 חוזקו לפי תמ"א 38 והוספו להם ממ"דים. מכיוון שהמנוע המרכזי של תמ"א 38 הוא כדאיות כלכלית, ועל כן התוכנית פחות שכיחה בפריפריה, הנתונים בערים המאוימות ביטחונית הם מתחת לממוצע. כך, למשל, בבאר שבע, שספגה במהלך ימי מבצע "שומר החומות" כ-20 רקטות ביום, נכון ל-2020 רק 0.05% מהמבנים בקטגוריה הבעייתית (1980-1995) קיבלו היתר לתמ"א 38 ואף פרויקט לא אוכלס.