המחוזי: אסון קריסת החניון ברמת החייל: האם עבודה של כלים מכניים כבדים הופכת קריסת מבנה ל"תאונת דרכים"?
31 במרץ 2026
מאת: עו"ד ג'ון גבע
פרטי ההליך ומהות פסק הדין
פסק הדין (החלקי) ניתן ביום 29 במרץ 2026, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי כב וד השופטת עירית כהן, בהליכים המאוחדים: ת"א 23558-01-17, 72487-12-20 ו-62604-05-17. עניינו של פסק הדין החלקי, הוא הכרעה בשאלה האם האירוע מהווה תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). נוכח ייחוד העילה הקבוע בחוק הפיצויים, הוחלט לפצל את הדיון באופן שתחילה תוכרע המחלוקת בשאלה זו.
התביעות המאוחדות הוגשו על ידי התלויים והיורשים של ארבעה עובדים שנהרגו ביום 5.9.2016 עקב קריסת חניון הברזל ברמת החייל בתל אביב, במהלך בנייתו (להלן: "התובעים"), כאשר המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הצטרף לבקשתו כתובע נוסף. התביעה הוגשה תחילה בעילות נזיקיות לפי פקודת הנזיקין (להלן: "הפקנ"ז") כנגד היזמים, המתכננים והמבצעים של הפרויקט ומבטחותיהם (להלן: "נתבעות הפקנ"ז"- קיצור של השם פקודת הנזיקין). נוכח מחפרון ושופל שנכחו במקום, שלטענת נתבעות הפקנ"ז השימוש בהם גרם לתאונה, טענו אותן נתבעות כי האירוע מהווה תאונת דרכים, כמשמעות המושג בחוק הפיצויים. על כן, כתב התביעה תוקן וצורפו כנתבעות הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרה") ואיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון", כאשר איילון והכשרה יכונו יחדיו להלן: "מבטחות הפלת"ד"), בהיותן מבטחות בביטוח חובה של המחפרון והשופל שעבדו במקום.
המחלוקת המרכזית כאמור לצורך ההכרעה נסבה סביב שאלת הקשר הסיבתי: האם השימוש בכלי הרכב היווה גורם ממשי לקריסה, או שמא מדובר בכשל הנדסי-תכנוני שאינו חוסה תחת כנפי חוק הפיצויים.
הרקע העובדתי ונסיבות האירוע
חניון הברזל שקרס היה בעל ארבע תקרות מבטון מזוין, ויועד לכ-540 כלי רכב בארבעה מפלסים. ביום האירוע, עבודות מילוי האדמה על גג החניון היו בעיצומן. על תקרת הגג פעלו באותה עת שני כלים מרכזיים: מחפרון JCB (להלן: "המחפרון") המבוטח בהכשרה, ומעמיס אופני "שופל" תוצרת וולוו (להלן: "השופל") המבוטח באיילון.
במהלך הבוקר, השופל ביצע נסיעות חוזרות ונשנות להעברת ערימות עפר מאזור ההתארגנות אל מרכז התקרה. לפי הממצאים, השופל הכניס למרכז הגג כמות עפר אדירה במשקל של כ-200 טון, תוך שהוא נוסע על אזורים שלא אושרו לנסיעה. המחפרון, מצידו, עסק בפיזור העפר. בתחילת תהליך ההתמוטטות, על תקרת החניון היו השופל והמחפרון, כאשר שניות לפני ההתמוטטות, השופל הספיק לצאת מתחום התקרה בנסיעה מהירה לאחור. הקריסה התרחשה בעוצמה רבה, גרמה למותם של מספר עובדים ולפציעתם של אחרים, והותירה הרס מוחלט של המבנה.
טענות נתבעות הפקנ"ז: נתבעות אלו טענו, כי השופל והמחפרון היוו את "הטריגר" הישיר לקריסה. לשיטתן, השופל והמחפרון הפעילו עומסים חריגים אשר חרגו במאות אחוזים מהמותר, ופעילות כלים אלו היו בניגוד להנחיות. עוד נטען כי השופל הכניס משקל עצום שהיווה גורם משמעותי לקריסה, וניסו להשוות את פעולת העמסת העפר על גבי התקרה, לפעולת יציקת בטון, שנדונה בעבר בפסיקה בה נקבע, כי תאונה בנסיבות אלו מהווה תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. נטען כי המבנה עמד על כנו במשך חודש וחצי תחת עומסים שונים, חרף הליקויים התכנוניים והביצועיים, והיה יכול להחזיק מעמד במשך עשרות שנים. לטענת נתבעות הפקנ"ז, די בכך שאחד הגורמים לאירוע היה כלי רכב, בכדי להגדיר את האירוע כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים, וכי אין בסיבה ממשית נוספת לכאורה, בכדי להשפיע על הסיווג המשפטי של האירוע. נתבעות הפקנ"ז טענו כי סמיכות הזמנים בין השימוש בשופל ובמחפרון לבין הקריסה, והעובדה כי השימוש בהם תרם תרומה ממשית לקריסה, מבסס את הקשר הסיבתי בין השימוש בהם לבין הקריסה.
טענות מבטחות הפלת"ד:
מבטחות הפלת"ד טענו כי האתר היווה "פצצה מתקתקת". לשיטתן, משקל כלי הרכב אינו מהווה שימוש ברכב. הודגש כי במסגרת ההליך הפלילי נדחו טענות בנוגע לסיבת הקריסה תוך אימוץ דו"ח הטכניון, ממנו עולה לשיטתן כי לרכבים לא הייתה כל השפעה על התאונה. עוד נטען כי העמסת העפר מהווה פריקה וטעינה שהוחרגה מגדר "שימוש ברכב" בחוק הפיצויים. כמו כן, נטען כי בכל מקרה, מדובר בהתממשות של סיכון הנדסי באתר בנייה ולא בסיכון תחבורתי.
טענות הצדדים
הכרעת בית המשפט המחוזי והנימוקים המהותיים
בית המשפט המחוזי בחן את הראיות המדעיות, חוות הדעת של המומחים (ד"ר אגרנטי ודוח הטכניון) והחליט לדחות את הטענה, כי מדובר בתאונת דרכים. בהכרעתה המנומקת, הציגה השופטת עירית כהן מספר נדבכים משפטיים ועובדתיים מהותיים:
הבחנה בין המחפרון לבין שופל במישור הקשר הסיבתי העובדתי: בית המשפט המחוזי קבע, כי לגבי המחפרון, לא הוכח כל קשר סיבתי לקריסה. המחפרון עסק בפיזור העפר ולא היה באזור בו כשלו העמודים. מנגד, לגבי השופל, נקבע כי אכן קיים קשר סיבתי עובדתי. פעולת השופל – הובלת 200 טון עפר ונסיעתו על התקרה – תרמה לעומס הפיזי שהביא לקריסה בנקודת הזמן הספציפית. בית המשפט דחה את טענת מבטחות הפלת"ד, כי פעולת השופל נכנסת לגדר פריקה וטעינה, שכן השופל פעל תוך כדי תנועה.
היעדר קשר סיבתי משפטי ומבחן הסיכון: כאן מצוי הלב המשפטי של פסק הדין. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי קיום קשר סיבתי עובדתי אינו מספיק. לפי "מבחן הסיכון" ו"מבחן השכל הישר", יש לבחון האם קיים קשר סיבתי משפטי. נקבע כי הקריסה נבעה משרשרת של כשלי תכנון וביצוע : כמות בטון נמוכה ב-30% מהנדרש, טעויות במודל הממוחשב, פירוק תפסות מוקדם מדי וחוזק בטון לקוי.
למעשה נפסק, כי השופל לכל היותר היווה את הקש ששבר את גג הגמל, במבנה עם כשלים רבים. החלת האחריות על מבטחות הפלת"ד, בנסיבות שבהן המבנה היה קורס ממילא בשל הליקויים הרבים, אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. חוק הפיצויים לא נועד להעניק חסינות מפני רשלנות בבניית מבנה מסוכן לציבור על ידי גלגול האחריות על מבטחות כלי רכב שפעלו במקום.
הבחנה מהלכת "עובד לוי": נתבעות הפקנ"ז ניסו להיבנות מהלכה זו, אך בית המשפט אבחן את המקרים. בעניין "עובד לוי" לא הוכח חלקם של הגורמים האחרים, ולכן הונח שהשימוש ברכב היה גורם ממשי. במקרה דנן, דוח הטכניון הוכיח כי הכשל התכנוני היה יסודי. לפיכך, השופל והמחפרון לא היוו "גורם ממשי" במובן המשפטי.
סיכום וסוף דבר
בית המשפט המחוזי פסק, כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מושג זה בחוק הפיצויים. התביעה כנגד מבטחות הפלת"ד נדחתה במלואה, כך שהאחריות תתברר במסגרת העילות הנזיקיות מכוח הפקנ"ז מול נתבעות הפקנ"ז.
על יסוד האמור, חויבו נתבעות הפקנ"ז לשלם לכל אחת ממבטחות הפלת"ד הוצאות משפט בסך של 75,000 ₪, זאת בין היתר בשל הצורך של חברות הביטוח להתגונן לא רק בתיק זה, אלא בעשרות תביעות נוספות שהוגשו נגדן נוכח טענותיהן של נתבעות הפקנ"ז.
פסק הדין מהווה תמרור משפטי חשוב ליזמים וקבלנים המנסים לחסות תחת חוק הפיצויים, במקרים של כשלים הנדסיים. הוא מחדד את העיקרון לפיו מעורבות פיזית של כלי רכב באתר בנייה אינה הופכת באופן אוטומטי אסון הנדסי לתאונת דרכים, ומחזק את הצורך בבחינת "הגורם הממשי" והתכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים.
נכון למועד כתיבת שורות אלו, טרם ידוע על הגשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.
מסמכים
