משולחנם של ג'ון גבע, הדר - עורכי דין

על מעביד רובצת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בכל הקשור בפעולות הנחוצות להגן על העובד בביצוע עבודתו

עוה"ד ג'ון גבע ושלומי הדר 
משרד עוה"ד גבע-הדר, עורכי דין ומגשרים


בבית משפט השלום בנצרת נדונה תביעתו של פלוני ("התובע") כנגד גבריאל טרבלסי ("הנתבע 1"), רחל מ.ג.ן. בע"מ ("הנתבעת 2") ומנורה חברה לביטוח בע"מ ("הנתבעת 3" – "מנורה"). פסק הדין ניתן באפריל 2018, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופטת רננה גלפז מוקדי.

עובדות המקרה: מדובר בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר לטענת התובע, תושב סנור באזור ג'נין אשר ברשות הפלסטינית, נגרמו לו במהלך עבודתו, כאשר נפל מהקומה הרביעית בבניין דרך פיר וצנח אל הקרקע. כתוצאה מן הנפילה, נפגע התובע בצווארו, בגבו, בידו ובראשו, והבהל לקבלת טיפול רפואי באמבולנס לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נותח פעמיים, לצורך קיבוע חוליות הצוואר ואושפז. אין מחלוקת, כי התובע וחבריו התקבלו לעבודה אצל הנתבעים יום קודם לתאונה, כלומר התובע הספיק לעבוד יומיים בלבד אצל הנתבעים, עד אשר נפצע בתאונה ונדרש לטיפול רפואי. המחלוקת הייתה הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

פסק הדין: בית המשפט דן בשאלה, האם בנסיבות אלו התרשלו הנתבעים? בית המשפט דחה את טענת התובע להעברת הנטל להוכיח, כי לא התרשלו אל הנתבעים. אין המדובר במקרה שבו התובע אינו מודע או שאינו יכול לדעת מהי הסיבה שגרמה לו לנזק או מהן הנסיבות בהן אירעה הנפילה. הנטל להוכיח, כי הנתבעים התרשלו הוא על התובע. לצורך הדיון בשאלת האחריות יש לבחון שלוש שאלות: האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק בהיבט העקרוני והאם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע ספציפי, קיימת חובת זהירות בהיבט הקונקרטי. את התשובה לשאלות אלו גוזרים ממבחן הצפיות, היינו האם אדם סביר יכול וצריך היה לצפות את קיומו של הנזק. השנייה, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. הנגזרת לשאלה זו היא, האם נקט המזיק באמצעי זהירות סבירים למניעת הסכנה. השלישית, האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק.

בית המשפט קבע, כי על מעביד רובצת חובת זהירות מושגית וקונקרטית בכל הקשור בפעולות הנחוצות לביצוע עבודתו של העובד. בענייננו, התקבלה גרסת התובע, לפיה הונחה להישאר ללון באתר הבנייה, כאשר תנאי הלינה נקבעו על ידי הנתבע 1, מטעם הנתבעים. במצב דברים זה, מוטלות על הנתבעים חובות הזהירות הרלוונטיות, הן מכוח אחריותם לעובדים עבורם, הן מכוח היותם מחזיק הבניין בזמנים הרלוונטיים. מכאן, היה עליהם לצפות נפילה של עובד דרך אחד הפירים אשר נותרו פעורים וללא כל אמצעי הגנה. העובדים נשלחו לישון בקומה רביעית, כאשר הנתבעים מודעים לכך, שישנם מספר פירים שאינם חסומים ואשר עלולים להוות סכנה, ודאי כאשר מדובר בבניין אשר מצוי בבניה ואינו מואר בשעות הלילה. אין מחלוקת, כי הפיר לא היה חסום ומוגן באופן שימנע נפילה דרכו. בית המשפט ציין, כי הנתבעים לא הציגו ראיה כלשהי אשר תוביל למסקנה, כי נעשו פעולות כלשהן לצורך הגנה על העובדים במקום. אחריות זו של המעביד נובעת להן לאור ההלכה, לפיה "מעביד חב חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיו". ביסוד הלכה זו ניצבת ההנחה שבידי המעביד נמצא הידע באשר לסיכונים מוחשיים ופוטנציאליים במקום העבודה, וכן היכולת הממשית למנוע את אותם סיכונים. לפיכך, בהשוואה לעובד, המעביד הוא "מונע הנזק הטוב והזול".
בית המשפט פסק, כי בכך שהתירו לעובדים ללון במבנה, ללא אמצעי תאורה, כאשר ידוע לה, שבמקום ישנם פתחים אשר דרכם עלולים עובדים ליפול, בכך הפרו הנתבעים את חובותיהם כלפי התובע ויתר העובדים. הנתבעים יכולים היו, באמצעים זולים, למנוע את הסיכון באמצעות חסימת הפירים בבניין. המסקנה שאליה בית המשפט היא כי הנתבעים התרשלו כלפי התובע וחבים כלפיו ברשלנות.

כמו כן, קבע בית המשפט, כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות, הקבועות בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970, המחייבים לגדר פתחים מסוג זה המדובר כאן. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים לפיה יש להטיל אשם תורם בשיעור כלשהו על התובע.

לסיכום: בית המשפט חייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בנזקיו של התובע בגין התאונה, בסך כחצי מיליון ₪, לרבות הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

להצעת מחיר

המותאמת עבורך

sop-resize-200-נשמח ללייק (1).jpg
03-6951414

 © כל הזכויות שמורות לאיציק סימון סוכנות לביטוח בע"מ

ט.ל.ח